שיעור פרשת שבוע בנוגע למי שאין לו חיי נצח



כמדומני אהרון קודם למשה אומר רש"י הוא מקדים את אהרון למשה לומר לך שהם שקולים וודאי שאף אחד לא הגיע לדרגה

הגמרא הוא מהמילה "כל" זאת אומרת הקב"ה מסר הכל למשה רבינו בהר סיני גם את דברי בית הלל גם את דברי בית שמאי גם את דברי רבי יהושוע גם את דברי רבי גמליאל והקב"ה אמר שההכרעה תהיה כפי שפוסקים רוב החכמים נתן לנו למעשה את

נוסיף הגמרא אומרת במסכת עירובין דף י"ג ששני שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל שואל שם הריטבא בשם רבותינו הצרפתים בשם המדרש איך אפשר לומר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים מה אמר הקב"ה למשה בהר סיני כמו בית הלל או כמו בית שמאי. בית שמאי אומרים קב לחלה ובית הלל אומרים קביים לחלה הם חולקים מה אמר הקב"ה ממה צריך להפריש חלה מקב או משני קבים? אומר הריטבא שהקב"ה הראה למשה רבינו את כל התורה כולה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא כלו' הוא הראה למשה רבינו את כל ההיתפרטויות שיכולות להיות להלכה.
מ"ט זה שבע כפול שבע שבע זה ריבוי בשבע דרכים יבואו אליך ובשבעה דרכים ינוסו מפניך שבע כחטאתכם שבע זה מלשון ריבוי שבע כפול שבע זה הריבוי של הריבוי הקב"ה הראה למשה רבינו את כל המחלוקות שיכולות להיות שאל משה רבינו אז איך נפסוק אמר לו הקב"ה תפסקו כמו שרוב חכמי ישראל "אחרי רבים להטות" אז כל זמן שלא עמדו למנין אז כל אחד יכול לפסוק כמו שהוא פוסק והלכה תיהיה כמותו למרות שבשמיים למרות שאחרים מתנגדים אליו אז הלכה תהיה כמותו לגבי אלו שפוסקים כמותו והלכה גם כמו אחרים לגבי אלו ששואלים את האחרים הקב"ה מסכים עם כל פסק הלכה שלא יהיה ברגע שפסקו אותו על פי גדרי ההלכה
יש גמרא במסכת שבת דף ק"ל שרבי אליעזר פסק ואין הלכה כמוהו רבי אליעזר פסק שגם מכשירי מילה שאפשר לעשותם בערב שבת דוחים את השבת היום ההלכה היא שאם לא הבאת סכין מילה אז אסור לך אפילו לטלטל אותה בטילטול מדרבנן לפי רבי אליעזר כל מה שאני צריך לעשות למילה אתה יכול לעשות את זה ביום שבת לחיבוב מצוות המילה מספרת הגמרא שבמקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים בשבת והיו עושים מהם מדורה בשבת כדי לחשל ברזל ולעשות מזה סכין מילה סידרה של חילולי שבת שעשו אותה ביום השבת בשביל מילה בו ביום מספרת הגמרא שלא מת אחד מהם קודם זמנו הם קיבלו שכר מיוחד למה מכיוון שהעונש של מחלל שבת מחלליה מות יומת ואם הם היו מתים קודם זמנם היו אומרים שאולי זה עונש על חילול השבת שלהם אז כדי להראות שאין בשמיים שום הקפדה על חילול השבת לא מת אחד מהם קודם זמנו וכדי להראות בשמיים שיש כאן הערכה להערכה שלהם למצוות המילה המלכות גזרה על המילה בכל ארץ ישראל ועל אותו מקום לא גזרה על לוד לא גזרו.

זה לא אומר שבעל המאור טעה אלא הוא שיטה אחת והריף שיטה שניה וזה נכון וזה נכון ואלו ואלו הם דברי אלוקים חיים וברגע שהתורה נתנה לנו את ההכרעה אז מסכימים לפסק ההלכה שלנו .

זה נכון לגבי תנורו של עכנאי זה גם נכון לגבי גמרא במסכת בבא מציעא דף פ"ו במחלוקת שהיתה בין פמליה של מעלה ספק בהרת קדמה ספק שיער צהוב קדם אמרו מי יכריע במחלוקת שהיתה בבית דין של מעלה רבה בר נחמני יכריע שהוא יחיד בדיני טהרות יחיד בנגעים שאלו אותו זה היה ממש בשעת הפטירה שלו מן השמיים אמר טהור ויצאה נשמתו יצאה בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שאתה טהור ויצאה נשמתך בטהור פירושו של דבר שאם יש מחלוקת בבית דין של מעלה הם לא פוסקים כי ההכרעה היא לא שלהם צריך להיות מי שהוא כאן שיפסוק ורבה בר נחמני אמר טהור והרמב"ן פוסק טמא למה הרמב"ן פוסק טמא אמרנו שרבה בר נחמני אמר את זה היה שם באגם ואז יצאה נשמתו אומר החתם סופר בתשובות יורה דעה סימן ר"ח מי גילה לחז"ל את מה שהיה עם רבה בר נחמני באגם כשהוא היה לבד בשעת יציאת נשמתו מי גילה את זה לחז"ל? רוח הקודש ולא פוסקים על פי רוח הקודש גם זה בכלל לא בשמיים היא אז אם ככה אין לנו פסק ספק דאוריתא לחומרה
לענייננו מילה אחת החודש הזה לכם לכן הקב"ה בחר במצווה זאת כמצווה הראשונה של התורה כדי להשמיע לנו עיקרון בענייני התורה שהקב"ה מסר לנו את ההכרעה בדינים של התורה כמו שהוא מסר לנו את ההכרעה מתי ראש חודש
יש ירושלמי ידוע התוספות מביא אותו שמלאכי השרת שואלים את הקב"ה מתי ראש השנה בשעה שמלאכי מרום יחפזון רועדים מתי הקב"ה יחליט מה יהא בשנה הבאה הקב"ה אומר להם אני ואתם נרד לבית דין של מטה ונשמע מתי הם מעברים את השנה מתי הם קובעים את ראש חודש פירושו של דבר שההכרעה מסורה לנו בצורה בלעדית אותה ההכרעה שמסורה לנו לענייני ראש חודש אותה ההכרעה מסורה לנו בכל ענייני התורה ורבותינו אומרים שלכך מתכוונת ההגדה של פסח בסידרה של כמה מעלות טובות למקום עלינו אלו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו איזה דיינו יש בקירבה להר סיני בלי לקבל את התורה הרי כל הקירבה להר סיני היתה כדי לקבל את התורה אחת התשובות היא אילו קירבנו לפני הר סיני והיה נותן לנו את המצוות אבל לא היה נותן את התורה להכרעתנו אז דיינו על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת שגם קירבנו לפני הר סיני וגם נתן לנו את התורה.

רבותינו אומרים שזאת היתה הטענה של המלאכים שלא רצו שנקבל את התורה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו תנה הודך על השמיים מה רצו המלאכים אמר הקב"ה למשה רבינו תחזיר להם תשובה אז הוא אמר להם כלום אב ואם יש לכם כלום יצאתם ממצרים מה אתם שייכים לדינים של התורה אז מה הם רצו אומרים רבותינו שהם רצו שלא תהיה לנו הכרעה ודאי שרק אנו מקיימים כיבוד אב ואם ורק אנו מזכירים את יציאת מצרים אבל ההכרעה בדיני התורה איך אפשר לתת אותה לאברך כשבאמת ההשגות שלנו בתורה ככלות הכל כ"כ חלקיות הזכרנו כמה פעמים את דברי השל"ה הקדוש בהקדמתו שאילו אדם היה חי אלף שנה פעמיים לא היה מגיע לשורשה ולשורש שורשה של אחת מן המצוות אז איך אפשר למסור לנו את ההכרעה בדיני התורה שאנו למעשה לא מבינים עד חקר התורה והתשובה היא שהקב"ה אמר מכיוון שמסר לנו את התורה ומכיוון שאנו אלו שמקיימים אותה הקב"ה נתן לנו את ההכרעה בדיני התורה
רבי יגאל רוזן שליט"א (ראש ישיבת אור ישראל פ"ת) הביא ראיה נפלאה להסבר הזה הרי רבותינו אומרים שהקב"ה חיזר על כל האומות רצה לתת להם את התורה כל אומה ואומה שאלה מה כתוב בה שבני עשיו שמעו לא תרצח אמרו שלא יכולים לקבל את התורה שבני ישמעאל שמעו לא תגנוב אמרו לא יכולים לקבל את התורה הקב"ה נתן לנו את התורה שואל רבי יגאל למה המלאכים לא התנגדו ששאר האומות יקבלו את התורה למה התנגדו רק שעם ישראל יקבל את התורה והתשובה היא שלכל האומות הקב"ה רצה לתת את התורה אבל לא את ההכרעה של התורה אם בני עשיו היו מקבלים את התורה בית המשפט שלהם לא היה יכול להכריע בדיני התורה המלאכים התנגדו שהקב"ה ימסור לנו את ההכרעה בדיני התורה והקב"ה אמר למשה שיחזיר להם תשובה ומסר לנו גם את ההכרעה.
נאמר יותר מזה כל מה שאמרנו נכון ושלב נוסף נפתח בסיפור ואח"כ נרחיב בו מעט בהקדמת הספר תכלת מרדכי של המהרש"ם מברזאן הקדמה של הבן שלו רבי יצחק שכתב שבין גנזיו של אביו מצאו מגילת סתרים כלו' פיתקה שכתב לעצמו לזיכרון והוא שם אותה במגירה אחרי פטירתו נמצאה פתקה זאת והוא כתב שם סיפור מעשה שקרה איתו בליל שבת חול המועד סוכות הוא ישן בסוכה והוא חלם חלום שהנשמה שלו עולה למרום אבל לא כנפטר חלילה אלא כצופה בבית דין של מעלה והוא רואה איך מביאים נשמה לדין ודנים במעשים שלה יש מצוות יש עבירות ואז הגיע מעשה אחד שהתגלעה מחלוקת בבית דין של מעלה איך לנהוג בו מה היה שם יש הלכה שלא נפסקה בבית דין של מעלה נניח מחלוקת של שיעורי תורה בין רב חיים נאה לבין החזו"א מחלוקת ונניח שבית דין של מעלה פוסקים כמו רבי חיים נאה שהשיעור קטן כמו הספרדים כמו הרמב"ם ונניח שאדם אכל חלב בשיעור של רבי חיים נאה ולא בשיעור של החזו"א בשמיים יודעים שהוא חייב מיתה בידי שמיים מי שאוכל חלב חייב כרת אז רוצים לפסוק את הדין שלו דין של כרת אבל בבית דין של מטה לא נפסקה ההלכה בית דין של מטה לא היו מענישים אותו אם זה היה עונש שמסור לבית דין ז"א אם זה היה במזיד והיה חייב מלקות לא היו מלקים אותו מה כעת אמר הקטגור כך שהקב"ה נתן את ההכרעה בבית דין של מטה זה בדברים שבית הדין מענישים עליהם או בדברים שבית דין של מטה יגידו אם זה מותר או אסור אז ההכרעה היא של בית דין של מטה אבל כאן וודאי שזה אסור ומשהו אסור מהתורה אלא כל השאלה היא אך ורק על העונש והעונש לא מסור לבית דין של מטה העונש מסור לבית דין של מעלה ומכיוון שכך קובעים למעלה שהוא חייב כרת דברי הקטגור בא הסניגור ואמר לא שהקב"ה מסר לבית דין של מטה את ההכרעה הוא מסר להם גם את ההכרעה גם למה ששייך לבית דין של מעלה הקב"ה פשוט חייב את בית דין של מעלה לציית למה שאומרים למטה טוב יש פה שני צדדים אמרו יש לנו פה אורח נשאל את האורח וכולם פונים למהרש"ם מברזאן מה הוא פוסק הוא אמר שהכסף משנה פוסק שגם בדברים ששייכים לבית דין של מעלה נמסרה ההכרעה לבית דין של מטה ואז התחיל הקטגור לומר מי ביקש ממך להתערב מה אתה עושה כאן והוא אמר מה אני אשם שאלו אותי ואני עניתי בקיצור יצא הפסק לזכות את אותו אדם מאותה אשמה והוא התעורר זה היה ליל שבת
שכב במיטה ונזכר בכל המעשה וניסה להזכר איפה יש כזה כסף משנה והעביר בראש את כל הכסף משנה על הרמב"ם ולא נזכר אז הוא כותב שהוא חיכה עד שיאיר היום ונכנס הביתה וחיפש ומצא את הכסף משנה כמדומני פרק עשירי מהלכות שגגות יש כזה כסף משנה ואז הוא כותב הוא שאל את עצמו איך יתכן שיש דבר בעולם שלא רמוז בתורה והוא מצא שגם החלום הזה רמוז בתורה וכסף משנה קחו בידיכם ואל שדי יתן לכם רחמים קח כסף משנה ותזכה את אותו אדם עד כאן.

אבל למעשה זה הרבה יותר מזה חז"ל קובעים למי יש חלק לעולם הבא ולמי אין? אז כנראה שחז"ל ראו ברוח הקודש למי יש עולם הבא ולמי אין עולם הבא אבל מה נעשה ויש גמרא במסכת סנהדרין שכתוב שם שאנשי כנסת הגדולה רצו לקבוע על עוד אחד שאין לו חלק לעולם הבא אדם גדול שבגדולים שנפטר חמש מאות שנה לפניהם וירדה דמותו של אביו וביקשה מהם שלא ימנו את הבן שלו בתור אחד שאין לו חלק לעולם הבא ולא השגיחו בו וירדה אש מהשמיים וסיכסכה בין הספסלים ולא השגיחו בה....
למה הקב"ה מנע מהם לקבוע מה יהיה מעמדו הרי הוא כבר חמש מאות שנה בגן עדן ורואים מכאן שאם הוא חמש מאות שנה בגן עדן ואנשי כנסת הגדולה היו קובעים כאן שאין לו חלק לעולם הבא היו מסלקים אותו מגן עדן למה כי גם בדבר שנתון להכרעה כביכול לבית דין של מעלה למעשה נתון להכרעה בבית דין של מטה
יש פעמיים בגמרא פעם במסכת סנהדרין ופעם במסכת כתובות שתלמידים של רבי יוחנן דרשו דרוש קשה מן הפסוק ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים משפחה אמר ריש לקיש דברים ככתבם השם ירחם יגיע הזמן שהקב"ה לא ישאיר אלא אחד מעיר או שניים ממשפחה אמר רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דאמרת הכי הקב"ה לא מרוצה מכזה לימוד בפסוק אז בכ"ז זה הרי פסוק אחד מעיר מציל את כל העיר אחד ממשפחה מציל את כל המשפחה כך דרש רבי יוחנן מה פירושו של דבר לא ניחא ליה למריהו דאמרת הכי? אם כך אתה מסביר בפסוק אז כביכול אתה חייבת את הקב"ה לקיים את הפסוק ועל זה אומר רבי יוחנן בוא נפרש את הפסוק אחרת ונציל את הדור שאחד מהעיר יציל את העיר ואחד מהמשפחה למעבר לערוץ יציל את המשפחה
כשרבי אלעזר אומר בסוף מסכת כתובות שעמי הארץ אינם חיים מי שיש בו טל תורה, טל תורה מחייהו ומי שיש בו אור תורה לא יזכה לחיות לעולם הבא רבי יוחנן אמר למה אתה עושה את זה אם נפרש כך את הפסוק הקב"ה יצטרך לפרש כך אנחנו גוזרים על כל עמי הארץ של כל הדורות שלא יקומו לתחיית המתים אמר לו רבי מצאתי להם עצה מן התורה וממילא הם יכולים לקום והקב"ה יחייה אותם בתחיית המתים כי למעשה ההכרעה נמסרה לידינו.

זה נכון וקצת יותר לא רק שההכרעה נמסרה לידינו בכך שאנחנו מפרשים את דיני התורה אלא מאחר שהקב"ה יסתכל באורייתא וברא עלמא יש מציאויות שנקבעו בעולם על פי התורה וברגע שאנחנו משנים את הפסק הקב"ה משנה את המציאות לא רק מציאות רוחנית בראש ובראשונה מציאות רוחנית טרפה זה מציאות רוחנית זה לא רק שעברת עבירה או לא עברת אלא מאכלות
אסורים מטמטמים את הלב רוח טומאה שורה על מאכלות אסורות בעל התניא כותב משלוש קליפות טמאות אין לנו מושג בדברים האלה ברגע שחז"ל כותבים על דבר מסוים שהוא טהור אז הם קובעים שהוא לא מטמטמם את הלב וברגע שהם כותבים שהוא טמא אז הוא מטמטם את הלב זו מציאות ואם חז"ל מחליטים על דבר מסויים שבשמים יודעים שהוא טמא וחז"ל קבעו שהוא טהור אז מסירים ממנו את רוח הטומאה והוא שייך כרגע לקדושה ולא לטומאה והדברים נכונים
אני מבקש לספר לפני כמאה וחמישים שנה הייתה מחלוקת עצומה אני חושב שהיום היא כבר לא קיימת המציאות השתנתה היו מאביסים אווזים אנשים היו רועי אווזים היו ממש להקות של אווזים ואנשים התפרנסו מאווזים מפוטמים האווזים היו ענקיים והיו רוכבים על האווזים ופותחים להם את הלוע והיו מכניסים להם עם קרש עד לקיבה אוכל היו אובסים את האווזים בצורה ברוטלית מאוד ואמרו שזה פוצע את הוושת ועלול לגרום לטריפות היו מחוזות שאסרו בהם את האווזים לחלוטין טריפה והיו מחוזות שהכשירו אווזים אני חושב שהרב עובדיה אמר שזה אסור בגלל צער בעלי חיים ידוע שהדברי חיים אסר בכל תוקף החתם סופר הכשיר פסק שזה לא עושה את האווז לטריפה מכיוון שהיו חששות הלך החתם סופר וגידל לעצמו בחצר אווזים מולעטים לראות אם הם מחזיקים מעמד שתיים עשר חודשים אם לא וראו שהם חיים שתים עשר חודש וסימן שהם לא טריפה והחתם סופר אחז בהכשר שלו באו לדברי חיים ואמרו לו הרב רואה זה לא טריפה אצל החתם סופר זה החזיק מעמד שתים עשר חודש זה לא ראיה הוא אמר החתם סופר הרי מכשיר אז אם הוא מכשיר ההכשר שלו עושה שהם לא יהיו טריפה אבל אנחנו חוששים שאולי הושת שלהם נפצע ואם אנחנו נגדל אותם הם ימותו ברגע שחכמי הדור פוסקים הלכה מסויימת הקב"ה משנה את המציאות לאותה הלכה קודם כל לעניין קידוש החודש לעניין קידוש החודש הירושלמי אומר שיש מציאות שמתחילה באדם מגיל שלוש שנים ובית הדין החליטו להוסיף יום לחודש הקב"ה מקפיא את התהליך לאותו אדם ביום אקרא לאל גומר עלי הקב"ה מחליט מה יהיה איתי על פי מה , על פי מה שהחכמים מחליטים
יש תשובה לחתם סופר מאוד מעניינת אנחנו כעת בתחילת חודש שבט ועוד מעט ט"ו בשבט שהוא למעשה חישוב ששיך לשנת האילנות מתי חנטו הפירות מתי נגמרות שנות ערלה מתי נטע רבעי מתי מחליפים את המעשר ממעשר עני למעשר שני וחוזר חלילה שנת המעשרות לא מעשרים מפירות שנה זו (הגדל לפני ט"ו בשבט) על פירות שנה אחרת על פי מה נקבע שט"ו בשבט יהיה ראש שנת המעשרות כותב רש"י שכבר כלו רוב גשמי שנה וכבר עלה הצרף באילן וכעת הפירות חונטים מגשמי השנה החדשה כי עד עכשיו ירדו גשמים אבל עדיין לא עלה הצרף באילן אל הפירות אבל מעכשיו השרף כבר מגיע לפירות אז הפירות כבר ניזונים מהגשמים של השנה הזו ומתחילים כבר לגדל את הפירות עד כאן נשאל שאלה מה יקרה אם הגשמים יתאחרו אם לא ירדו גשמים עד חודש שבט קורה לפעמים לפעמים מתחילים הגשמים בחשוון לפעמים בכסלו לפעמים בטבת מה יקרה אם הגשמים יתאחרו אז אנחנו יודעים שהפירות של היום עוד לא ניזונים מהגשמים של השנה החדשה להניח שהמועד של ירידת הגשמים הוא לפי שנת החמה לא לפי שנת הלבנה המועדים של ירידת הגשמים של החורף ושל הקיץ הם לפי שנת החמה אז אם כך איך יתכן שתמיד החנטה של הפירות יהיה בט"ו בשבט בין בשנה שלפני העיבור בין בשנה שלאחר העיבור הרי דחפנו את השנה חודש קודם ?.

רבותינו מספרים שרבן גמליאל היה בא בספינה וראו מרחוק ספינה שיורדת למצולות הייתה סערה בים וספינה אחרת טבעה והספינה שלהם ניצלה נצטערתי על אדם גדול שהיה בא רבי עקיבא שטבע טוב הספינה של רבן גמליאל הגיעה לחוף ופתאום רבי עקיבא מגיע מי העלה אותך? אמר שדף של ספינה הזדמן לי וגל העביר אותו לגל עד שנפלט אל החוף באותה שעה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שאמרו שמי שטובע במיים שאין להם סוף אסור לאשתו להינשא למרות שכמה סיכויים יש לו אבל כמה גדולים דברי חכמים מה כתוב

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *